<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן תצ"ו</h1>
<h2>דף צז.</h2>
ומה שכתבת בקפילא שנראה לך יותר מיושב כדברי מי שאומר דדוקא קפילא ובמסיח לפי תומו, ומן הטעם שאמרת לפי שאותו חוש לפעמים משתנה וכוזב כמו שיקרה לחולים. אני כבר אמרתי שיש לחוש לדבריהם. אבל ראיות מכריחות יש דקפילא לאו דוקא מדאמרינן בשלמא תרומה טעם לה כהן ולא אמרינן טעים לה קפילא כהן. ועוד מדאמר רבא אמור רבנן בטעמא ואמור רבנן בקפילא מין ושאינו מינו והיתרא בטעמא מין ושאינו מינו ואסורא בקפילא, אלמא מדחלקן שמע מינה טעמא היינו טעם הנרגש לכלל בני אדם ולא אמרו קפילא אלא ארמאה וכדי שלא ישקר. וטעמא רבה איכא דדבר זה מדרבנן הוא וספקו לקולא. וההוא טעמא דכתב מר ישגח ביה מר דאם איתא אף הקפילא מקבל מקרה התמורה בתגבורת המרה. ומכל מקום ראוי לחוש.
